1927 - 1932
חמש שנים לערך נהלתי את מחלקת ביע”ף בתנובה תל אביב. נסעתי כמה פעמים למצרים עם תוצרת כגון: דבש, בננות, ענבים. אף הצלחתי בארגון הבחלת הבננות בקנה מידה ארצי (כולל הסקטור הפרטי).

משך כל תקופת העבודה בתנובה לא היו יחסי תקינים עם המנהל הכללי של תנובה אליעזר יפה ז”ל. מאז קונגרס י”ב בו הוחלט להקים מושב שני של “אחדות העבודה” כמקביל למושב “הפועל הצעיר” אשר הוא עמד בראשו – הוא נטר איבה כלפי ובקש לפרוע ממני את חשבונו. הפורקן לכך ניתן בועידת מפא”י הראשונה עת חברי “הפועל הצעיר” – תומכי אליעזר יפה הוו רוב במרכז “תנובה” וחברי “אחדות העבודה” זנחו את המערכה על עמדות מפתח אחרי האיחוד עמם.

אותו זמן נעדרתי מהארץ (נסעתי עם אחי ז”ל לפריז). בשובי מצאתי אוירה עכורה ביותר כנגדי מצד אנשי מרכז תנובה וגמלה בי ההחלטה – להתפטר.

בתחילת אפריל 1932 עזבתי לחלוטין את “תנובה” . בצעד זה נטשתי את שליחותי במוסדות ההסתדרות – שדה פעולה לו הקדשתי בקרוב ל- 25 שנות חיים.

בלב דואב רווי צער ואכזבה הלכתי. לא בגלל העדר כושר גופני או ארגוני, לא מאהבת בצע או מעילה באימון חלילה. אלא פשוטו כמשמעו: בשל שנאת חינם ונוקמנות אישית.

כמחאה על חוסר תגובה למסע ההתנכלות כלפי בחרתי לעסוק בשווק תוצרת של הסקטור הפרטי כעצמאי. לאחר מכן הקימותי עם משווקים נוספים את חברת “בורסה” לשווק תוצרת חקלאית. ועל זה נאמר: “יש ואדם מאבד חיי עולם – בשעה אחת”.


למסמך המלא...

הצעה ליצור חברה ישובית לאימפורט - תל-אביב, 1 לח' דצמבר 1936.

אם נרצה להרחיב את ההתישבות העברית ולהביאה לידי מצב של הספקה עצמית, יש חברה, מחוץ למדור השווק עבור תוצרתה, כגון: מקום מרכזי למכירה בכל עיר ועיר, אריזה זולה ומסודרת, ועוד השבחות ושכלולים, ליצור חברת האימפורט גדולה שהיא תשלים ותמלא את החסר במשק העברי בשנים הראשונות, עד שיגיע להספקה עצמית מוחלטת, החברה הזאת שמה לה למטרה להגביל את האימפורט של תוצרת זרה במידה שהעברית נכנסת לשוק. בלי יצור חברה כזו, המחלקה החקלאית שעל יד האגוד אינה בר-קימא.

אין זה מוטל בסוד שהאימפורט של תוצרת חקלאית כגון: פירות, ירקות, עופות, ביצים וחמאה, ביחד עם התוצרת המקומית הזולה, עולה באופן כללי על תוצרת משקינו, אם אפילו אחוז היצור של מינים ידועים במשק העברי הוא יותר גדול. במצב כזה לא תהיה לנו האפשרות להכריח את האוכלוסין להשתמש רק בתוצרת שלנו, היות ולא נרצה וגם לא נוכל להרעיבם, וממילא התוצרת האימפורטית והזולה תכנס לשוק בכל מיני דרכים באופן פרוע וספקולטיבי, ובעונות העומדות בנגוד לאינטרסים של המשק המקומי.

כפי שאמרנו לעיל, הישוב אינו יכול להמנע כיום מתוצרת אימפורט זולה, ובמקום שהיא תכנס לשוק באופן בלתי-מסודר מבלי שתהיה למשק כל שליטה עליה, יותר טוב להכניס בהיתר ובסדר ידוע ותחת פקוחה של הועדה הכלכלית שע"י הסוכנות.

החברה צריכה לחומר על יסוד של מניות בהון לא פחות מ-20,000 – 25,000 לא"י, בעלי המניות הן החברות הגדולות המתעסקות במסחר סיטונאי של ענפים אלה, ובתוכם המשביר; כל חברה בוחרת מתוכה איש אחד או שנים להנהלת החברה המרכזית הזאת, זכות 'וטו', ביחוד בכל העניינים היישוביים, ניתנת למחלקה הכלכלית שעל יד הסוכנות היהודית.

שמה של החברה צריך להיות: 'חברה סיטונאית מרכזית לאימפורט וחליפין', ועליה להספיק לישוב בתקופות השנה פירות, ירקות, עופות, ביצים וחמאה, כמו"כ עליה לדאוג לסטוקים ידועים לכל מקרה שלא יהיה בין ארצי ובין עולמי. החברה הנ"ל היא המספיקה לסיטונאים שונים בארץ גם לגדולים וגם לקטנים.

החברה עובדת על יסוד של קומיסיון ידוע שהיא מוסיפה למחיר הקרן. והמחיר הזה יהיה שווה לכל סיטונאי הקשור עם החברה בלי יוצא מהכלל, בין שהוא מקבל כמויות גדולות ובין כמויות קטנות, אם רק הוא מוכר בסיטונות, הסיטונאים האלה הם קשורים עם החברה הזאת ונושאים באחריות עבור הזמנותיהם בכל המקרים, הסיטונאים הנ"ל מקבלים דיוידנדה ידועה מהחברה בהתאם להרף הקניות שלהם, ולהם שינה זכות קדימה לקבל כל מיני תוצרת שהם נדירים בעונה ידועה, את התוצרת העודפת, במקרה שתהיה, רשאית החברה למכור גם ללא חברים, החברה יכולה גם למכור תוצרת במכירה פומבית, וכמובן רק לסיטונאים הקשורים אתה.

הקומיס' ישמש לכל הוצאות החברה כגון: משרדים, מחסנים, פקידות, הוצאות נסיעות וכו', אחוז ידוע יופרש לקרנות הלאומיות.

החברה תבחור מתוכה הנהלה בת 5 איש, מהם 4 מבעלי המניות ואחד בא-כח המחלקה לכלכלה שע"י הסוכנות, האחרון יהיה גם יו"ר החברה ומנהלה הפוליטי הישובי, ליתר החברים בהנהלה ימסרו בין היתר גם התפקידים דלקמן: מנהל המסחר הכללי, הנהלת הכספים, אדמיניסטרציה, מזכירות וחשבונות.

כמו"כ תסודרנה 4 מחלקות מקצועיות כדלקמן:

1. חמאה וגבינה
2. עופות וביצים
3. תפוחים ואגסים מאירופה ואמריקה
4. ירקות ופירות מארצות השכנות, תפו"א ובצל

ראשי המחלקות וסגניהם יכולים להיות גם חברי ההנהלה, כולם יחד מהווים את המועצה של החברה.

ראשי המחלקות מתייעצים לפני עונה חדשה או לפני כל הזמנה חשובה עם הסיטונאים הקשורים אתם, והמטפלים בסוג זה של סחורה שבו מדובר באותו מעמד, על מין הסחורה, על האריזה ועל יתר העניינים הטכניים.

המכירה לסיטונאים נעשית בהתאם להזמנותיהם, נגד תשלום במזומן, בזמן מסירת הסחורה, ובזמן ההזמנה על כל סיטונאי להכניס דפוזיט של 20% מערך ההזמנה.

בכל סכסוך המתהווה בין הסיטונאים ובין החברה, הפוסק היחידי היא המחלקה לכלכלה שעל יד הסוכנות.

מתפקידי החברה הוא כאמור לעיל, למלא את התוצרת החסרה במשק המקומי. :

1. עליה לנהל את המסחר על בסיס של קומיסיון שהיא מוסיפה למ"ר הקרן.
2. היא קונה כמויות גדולות של הסחורה הדרושה מארצות שונות על יסוד חליפין, הכולל לא רק תוצרת חקלאית אלא גם, אם יהיה צורך בזה, תוצרת תעשייתית.
3. לקנות בזמן הצורך גם תוצרת מקומית מלא- יהודים, בתנאי של אריזה מסוימה לפי רצון החברה ועל יסוד של חליפין, ז.א. שהתמורה תשולם להם בכסף פנימי שעבורו יוכלו לקנות את כל צרכיהם בין בבתי - החרושת ובין בבתי מסחר, מלאכה ושעשועים.

החברה הזאת תהיה הראשונה ששמה לה למטרה לפתור במידת מה את שאלת הכלכלה הלאומית בענפים ידועים, ועל אנשי הכלכלה של הסוכנות מוטלת החובה לסייע בהקמת החברה הנ"ל ולהדריכה.

הצעה ליסוד חברת אימפורט לפירות וירקות

בכדי למנוע התחרות בין האימפורטרים לענף פירות וירקות בארץ ולאפשר את השגת הסחורות הנ"ל במחירים מינימליים ובתאנים נוחים, ובכדי לרכז את המסחר בענף זה בידי האימפורט העברי, הוסכם בין האימפורטרים העקריים ליצור חברה ארצית לאימפורט פירות וירקות מארצות השכנות.

1) בעלי החברה.
המשתתפים בחברה נחלקים לשני סוגים: בעלי מניות, וסיטונאים נלוים.
א) סיטונאים נלוים הם:
בתל-אביב 4 מקומות לסיטונאים המוכרים ענף זה רק בסיטונות
ב-חיפה 1 מקומות לסיטונאים המוכרים ענף זה רק בסיטונות
בירושלים 2 מקומות לסיטונאים המוכרים ענף זה רק בסיטונות

בסה"כ משתתפים בחברה 21 פירמות מהן 14 בעלי מניות ו-7 סיטונאים נלוים.
ב) ההבדל בין החברים המיסדים ובין יתר הסיטונאים יהיה: א) בהשתתפות ברוח והפסד של החברה, ב) במקרה שאיזו סחורה תהיה במידה מצומצמת דין קדימה ינתן לבעלי המניות, ג) יש גם להניח בהבדל במחיר שיתבטא באחוז ידוע ושלא יעלה על אחוז אחד.

כניסה למסמך המלא...

לקראת בנין השוק הסיטונאי בתל-אביב ושווק התוצרת החקלאית

בכל שטחי עבודתו בארץ אנו מתחילים מבראשית ומשתדלים ללכת קדימה, לשכלל ולפתח עד כמה שאפשר את הענף שבו התחלנו. ואם בענפים אחרים כגון: עבודת המשק, המסחר, התעשיה אנו רואים שכלול נכר, לא התקדמנו בהרבה בשווק התוצרת החקלאית של פירות וירקות לעומת השנים הקודמות, ויש עוד לעשות בנדון זה.

לא אגע במגרעות ובתקונים שיש להכניס בהשבחת הזנים השונים המובאים לשוק, במיון, באריזה, במשלוח וכו',- נדון כאן רק בשווק התוצרת ז.א. שיטת המכירה, רכוז, הוצאות התווך וכו'.

זה מזמן מורגש צורך בשוק סטוני שבו ירוכזו כל הפירות והירקות הדרושים לעיר ולסביבה, ויש לקדם בברכה את המפעל של הקמת שוק כזה ושעירית תל-אביב נגשת במרץ. מתפקידי העירייה להתאימו בין במובן הטכני ובין במובן הסדורי לצרכי היצרנים והצרכנים וששניהם להפיק ממנו את התועלת המקסימלית. בשווק יש צורך להכניס שנוי אחד יסודי והוא מכירת התוצרת לסיטונאים בסיטונות. והסיטונאי ימכור לחנונים הזעירים תוצרת קנויה ולא תוצרת קומיסיונית על חשבון היצרן, כפי שנהוג היום.

הירקות והפירות שיכנסו לשוק הזה בין ע"י קואופרטיבים של יצרנים, בין ע"י סוכנים פרטיים, לא ימכרו על ידם ישר לחנווני הזעיר ביחידות ובחצי יחידות כפי שנהוג כיום, מפני שאם נמשיך בשטה זו לא נפסיק בשום אופן למכור את כל התוצרת וכתוצאה מזה לא נוכל להגדיל את הייצור, שמטרתנו להביאו לידי המקסימום האפשרי.

לפנינו דוגמא טובה ומוכיחה למדי ודהיינו, מכירה תפו"א שהנהיגו בעונה זו הנעשית לפי השטח המוצעת בזה. ולית מאן דיפליג , ואפילו אלה שהתנגדו בהתחלה לסדור זה. מסכימים עכשיו שזוהי שטה טובה ומביאה תועלת ליצרן ולסיטונאי גם יחד. ועלינו להמשיך במה שהתחלנו ולהשתמש בשטה זו בשווק יתר הפירות והירקות ביחוד הירק והפרי העקרי שבגן, במטעים ובכרם, אם נלך בדרך זו לא רק שנוכל למכור את כל הכמות של התוצרת הובאת כיום לשוק במחיר הוגן, אלא נוכל להכפילה ולהשלישה.

הלא לא יתכן שנשאר בשיטת המכירה מלפני 15-20 שנה בזמן שעבודתנו הייתה מוגבלת, וכשהיינו מקבלים עשרות יחידות של תוצרת ואי אפשר היה להשתמש בשטח אחרת אלא למכור לחנווני הזעיר, יחידה יחידה, אבל אין אנו יכולים להמשיך בשיטה זו ואחרי שהענף הזה התפתח ואנו מקבלים כמויות גדולות ומתכוננים להגדילן פי כמה.

משמעות הצעות מדי פעם ופעם על שיטת מכירה ישרה לצרכן ובזה להגביל את התווך, אין זה מוטל בספק שאם יכניסו את הצעה זו לפועל התווך יתייקר ולא יוזל , לכאורה היצרן יקבל מחיר ב.. יותר גבוה עבור תוצרתו, אבל ההוצאות שתחולנה על מכירה זו כגון:הוצאות משכורת הוגנת, הוצ' אריזה מיוחדת, הוצ' בקורת הדרושה במוסד כללי ציבורי תגרומנה שהיצרן לא יוכל לעמוד בהתחרות עם הרוכלים העוסקים בענף זה ושעצם רוחיהם הם בנצול עצמי בשעות עבודה ובהסתפקו במועט. הרוכלים האלה ימשיכו במקצוע שלהם גם להבא ויפעלו בנגוד לתועלת של היצרן העברי.
לפיכך עלינו לקבל את שטח המכירה מהיצרן לסיטונאים והם ימכרו את התוצרת לחנונים הזעירים, דוגמאת תפ"א שמוכרים כיום.

אתאר איך שזה יוגשם ואיזו תועלת שיטת מכירה זו תביא למעוניינים:-

רכוז התוצרת במקום אחד, כל הפירות והירקות, תפ"א וכו' הבאים המשק העברי (ומחוצה לו שהעיריה תרשה להזמינם מידי פעם ופעם בשביל התושבים). יובאו על ידי הקואופרטיבים של היצרנים, סוכנים פרטיים או אימפורטרים לשוק הסיטונאי ההולך ונבנה, בשעות קבועות ועד שעה ידועה בכל יום.

קביעת מספר סיטונאים, נקבעה רשימה של סיטונאים העובדים במקצוע זה וששכרו מחסנים בתוך השוק הזה או באזור הסמוך לשוק, ואחר שהם יקבלו את הרשיון העירוני לכך, יש להם רשות להשתתף בקניות התוצרת הנ"ל. מכירה לסיטונאים בחברות – בכפר השוק הסודר התוצרת לפי סדור מיוחד של כל משק וכל התוצרת של אותו משק תסומן במספרים. לפני המכירה יפתחו 2-3 ארגזים מסחורה כל משק ולפי הדוגמא ימכרו את כל הכמות בבת אחת או בחלקים לפי ראות עיני המכריז היחיד ולפי חוקי השוק אשר יקבעו מדי פעם ופעם. שעה קלה לפני התחלת המכירה עוברים הסיטונאים ומתבוננים בתוצרת שהוצאה למכירה וכל אחד מסמן לו את הדרוש והמחאז בשעה הקבועה בכל יום מתחילה המכירה בהכרזת לפי המספרים והסיטונאים יסתדרו במקום ישיבה המיועד לכך או באופן יותר פרימיטיבי בעמידה על יד התוצרת.

הסכם הדדי בין באי בהיצרנים ובין הסיטונאים- לסיטונאים אין רשות לקנות או לקבל פירות וירקות משום מקום אחר אלא אך ורק מאלה שנכנסו לשוק הסיטונאי. כמו"כ אין קואופרטיבים או סוכנים של יצרנים רשאים לעסוק במכירת פירות וירקות לחנונים הזעירים אלא אך ורק על ידי השוק הסיטונאי לסיטונאים.

התועלת מזה תהיה כללית וישובית, על ידי זה שכל התוצרת תתרכז במקום אחד היצרנים יהיו בטוחים בקונה הקבוע והקשור אתם בהסכם.
ע"י רכוז התוצרת במקום אחד תהיה תמיד אפשר של בקורת עירונית ישובית על המקורות של התוצרת ובידי העיריה תהיה האפשרות לכוון ולהגביל את התוצרת האימפורטית במדה שהמקומית תחדור לשוק.

בהכרזה שתתקיים במקום אחד תהיה האפשרות למכריז היחיד להשיג עבור היצרן את המחיר המקסימלי, בזמן שכיום ישנם מכריזים בכמה מקומות, וקיימת התחרות בין סוכן אחד למשנהו, בין קואופרטיב אחד למשנהו ומורידים (בלי כוונה תחילה אומנם) את המחירים על חשבון היצרן.

היצרנים הבלתי מאורגנים השולחים תוצריהם לשוק ע"י סוכן פרטי זה או אחר, יהיו בטוחים שסחורתם תקבל את המחיר המקסימלי של מחיר השוק בהתאם לטיב התוצרת שלו, והכסף המלא ישולם לו בנאמנות.

הסיטונאי יקנה את התוצרת ולא יקבל אותה בקומיסיון כפי שנהוג כיום ולפיכך לא יוריד את המחיר. ואם כן יוריד אז על חשבונו ולא על חשבון היצרן. ועל ידי כך היצרן לא יהיה תלוי יותר במוכר טוב או רע, סוכן נאמן או בלתי - נאמן.

היצרן ישלם לפי שיטת מכירה זו אחוז הרבה יותר קטן עבור המכירה לעומת האחוזים שמשלמים ביום בגובה 8% - 12% . כל אלה העוסקים במכירת תוצרת פירות וירקות יאשרו את דברי שלפי השיטה הנ"ל לא יהיה צורך בסגנון גדול, במדורים מיוחדים, חשבונות, והוצאות שונות – ו- 2% - 3% שינוכו מחשבון היצרן יספיקו לכסות את הוצאות כל הסדורים הדרושים.

המכירה תהיה אך ורק במזומן היות ולא תהיה התחרות בין הסוכנים לתת סחורה בהקפה בכדי למכרה. ואזי גם המשק יקבל את כספו אילו למהרה יום המכירה.

הסיטונאים ישמרו ברצון טוב ובנאמנות על הסכם עם באי כח היצרנים היות והם לא יהיו נאלצים לחמש יצרנים וסחורות ממקורות שונים, אלא יקנו את התוצרת הדרושה להם בשוק הזה מכל המקורות, אחרת עומדת השאלה כיום בזמן שדורשים מהסיטונאי האימפורט להפסיק את מסחרו בזמן שמין זה מופיע במשך העברי, והיות ולא יתכן שהאימפורט בעונה ידועה יפסיק את עבודתו, יפטר את פקידו ויחדל לשלם שכר דירה והוצאות אחרות, במילא הוא פועל בנגוד לדרישת המשקים ומכניס תוצרת זולה ובזה מוריד עוד יותר את מחיר התוצרת של המשק העברי, השאלה הזו תפתר בנקל כשתהיה הבנה והסכמה הדדית והתועלת תהיה כפולה לכל המעוניינים.