לזכר נעדרים - נתן חרובי - מאת: נ. זכאי


ברחובותיה של גבעתיים התהלך כל בוקר כשהוא נשען על מקלו ומשכנע אחד מפרנסי המקום להגשים רעיון שנולד בו בעוד לילה. לשכונת בורוכוב עבר עם מטען של מפעלות ציבוריים, ואם כי הוא פרש זמן-מה מהעסקנות הכללית לא חדל מעסקנות מקומית וכל פעם הוא נקרא על-ידי מוסדות המקום לתת חלקו בהקמת מפעל או בניהולו. לא שקט ולא נח וראה בגידולה של שכונת בורוכוב ומיזוגה בגבעתיים כדבר חשוב, הבין לבדידות חבריו והגה רעיון הקמת מועדון ותיקים כדי שהחבר העובד ימצא בו פינה לפגישה, למשחק לקריאה ולסיורים.

הוא התעניין בבתי-האבות בארץ, בחר את המשוכלל שבהם וכשהתנדב לנהל את בית ההבראה "שלוה" ע"ש חנקין דיבר על לב המנהלים שיפרישו ממגרשם להקמת בית-אבות, שיכנע את הנהלת העיר שתתן את חלקה בתקציב והתחיל בבניין שבשם "נוה-הורים" ייקרא. ובפעולות אלה לא די. בתור איש בפנסיה צירף עצמו לקופה הקונסטרוקטיבית שליד העירייה הפריש מכספו סכומים ניכרים והקים ליד הקופה קרן שנועדה בעיקר למתן הלואות לשכר-לימוד. בין עבודה ציבורית אחת לשניה היה משמש בורר, מדריך קשי-יום ועוזר בעצה למפעלים שעבד בהם. וכך פיתח יריעה רחבה של אדמיניסטרציה ענפה מלאה אמונה, מרץ ויזמה. באחרונה יצא לצפון לעזור לאחרים- ולא חזר. מת לפני חודש. היה איש העלייה השנייה, מתוכנן נעקר עסקן מחונן, שנתן לתושבי המקום הרבה מעסקנותו הברוכה. המוסדות והמפעלים שהוא הקים- הם מזכרת נאמנה לו.

נ. זכאי


לחוה האם

בהעדר הבעל החבר לחיים,

לבית חרובי החסר, את האב ראש המשפחה נתן ז"ל

יהא חלקנו עמכם

שמעתי על נתן רבות אך לא הכרתיו. בשנים האחרונות כשהתקרבתי אליו נתפסתי אליו כל כולי, ולא עבר יום, אף אחד הבקרים שלא התראינו. לכתחילה ראיתי בו חוזה חזיונות שאינם בני בצוע. לא פעם הוא תבע הקשבה והסכמה יתר על המדה על משימה שהייתה נראית לי כאילוזיה, התנגדתי, התריתי, שלא אשתף עמדו, והוא בשקט ובבטחון הסביר וכשדעתו לא נתקבלה, הוא נגש בעצמו לפעולה, והראה שזוהי משימה הנתונה ביד אמונה והיא בת בצוע. וכשהייתי באי סבלנות דוחה אותו או שנדמה היה לו שאינו מקשיב לו וכאילו איני מחשיב את תכניותיו, היה מרצין ואומר. זה לא יעזור לך אני מוכיח לך במעשים , והמעשים באמת דברו ושכנעו.

באותו יום חמישי בהתכוננו לנסיעה העתיר עלי הרבה מתכניותיו, בעיקר; איך הוא רואה בעיני רוחו, איך צריך ואיך יתנהלו נוה הורים, יריעה רחבה של אדמיניסטרציה ענפה. הייתי כולי תמוה, מאין לאיש בשנים כה הרבה אמונה מרץ ויזמה, יצא הוא - ולא חזר, וחסר אני אותו את האחד מבעלי סגולה שזכה וזִכה אחרים במפעלותיו המיוחדים שהם זכר עד לאיש המיוחד נתן ז"ל האדמיניסטרטור המחונן שידע כה יפה להפוך חזון למעשה ותכנים למפעלים יתגדל שמו.

ויונצח זכרו.
בין אלה העושים ומעשים
וזהו אות היחוד שלהם.
המיצרה
בצערכם

משפחת זכאי
כ"ז תמוז תשכ"ג
19 ביולי 1963


כפר גלעדי – תל חי - תאריך 3.9.79


לשרלה, בת-שבע, יוסקה ויענקלה!
לכם ולכל בני המשפחה.

אינני יודעת במה לפתוח. אולי להסביר שלא הגעתי בגלל מחלה, פשוט לא יכולתי לעשות את הדרך, שכבתי במיטה וחשבתי כל הזמן, ראיתי את ילדותנו, את הבית שאין בו עדיין דלתות וחלונות, את שני האבות, שתי האמהות, את סבתא, את השרפה בבית, את אלדמע האוהב את כל ילדי השכונה. את התנור שבו אופים לחם, את הבננות בקצה החצר, את הבית והוריכם היקרים, הבית וההורים אשר היו לי כהורים שלי והבית תמיד כמו ביתי, שנים כה רבות, את עץ התות השמחות והחתונות. את אמא כשאני מפתיעה אותה בבקורים דרך דלת המטבח וקריאתה: דיתה'לה!

הרי התכתבתי איתה כל חיי, תמיד היינו קרובות אם כי לא התראינו תכופות בזמן האחרון. גם אני סבתא מזמן, לא זריזה כבר וכואב פה ושם, ... והזמן האחרון. כל כך קויתי שדודה חוה שלי תעצום עיניה בשנתה, במלוא הכרתה, עם הזכרון שתמיד הפליאני, דווקא אחרת.
צערתי אותך, שרל'ה , כשראיתיה לאחרונה, בכיתי ולא עצרתי, האחרונה בין הורינו, ידעתי שלא אראה אותה יותר.
בודאי התאספה כל המשפחה, שכנים של שנים רבות ועוד, כואב לי שלא הייתי.
אני רק רוצה לספר לכם עד כמה אני מכבדת את כֻלכם שדאגתם שתהיה בביתה, תחת קורת הגג שלה, בין בנותיה, בניה, חתניה וכל נכדיה, קבלה מכם אהבה עד שעצמה עיניה, גם זו זכות גדולה לה ולכם, עשיתם למענה מה שלבכם אמר לכם לעשות, כדבר המובן מאליו.

אני כותבת בלי סדר, הכל פתאום עוטפני בזכרונות, תמונות מרקדות לפני, דוחקות האחת את השניה.
סלחו לי על כך.

שימו פרח על הקבר בשמי,
שלכם באהבה
יהודית,
נתו וחווה חרובי
נתן וחווה חרובי

לקבלת העתק מסמכים מקוריים באיכות גבוהה יותר, או לכל נושא אחר אשר קשור לתולדות משפחת חרובי | נא ליצור קשר עם זיוית כהן אבירם במייל: ארכיון חרובי

© כל הזכויות שמורות למשפחת חרובי