שכונת בורוכוב - מזכרונות חוה חרובי

השנה- 1922

עם הקמת השכונה ניבנו בעזרת המוסדות 22 בתים. עוד 28 בתים ניבנו על ידי חברים באופן עצמאי. ביתנו ניבנה בלי עזרת מוסדות ולמעשה ניגמר כבנין ראשון בשכונה.
את המגרשים שגודלם היה שניים וחצי דונם, הגרילו בין החברים. במגרשנו עבר, לכל אורכו, ואדי. סתמו אותו ויישרו את השטח. תחילה גרנו באוהל. בתקופה הראשונה להכנסנו לבית, סגרנו את החלונות והפתחים בשמיכות. שני הילדים שרה ויוסקה קיבלו "טיפוס הבטן" והיה די קשה להסתדר.
עבורי, הייתה השכונה - מעין פשרה עם ההתיישבות בה רציתי. ב-"משק העזר" היו לנו: רפת, עופות, גן-ירק ופרדס קטן.
נתן - היה פעיל בענייני ציבור ב"הגנה", "משפט חברים". זמן רב הקדיש לשני מוסדות חשובים - "הצרכניה" ו-"מיסעד - קרן כספית לעזרה הדדית", אשר בסופו של דבר הפכה לסניף "בנק הפועלים" המקומי.
ביתנו בשכונה- שימש שנים רבות כמרכז קליטה משפחתי. בני המשפחה שעלו ארצה גרו בתקופה הראשונה אצלנו ואף דאגנו להם לדיור ותעסוקה.
"אווירת שכונת בורוכוב", הייתה בה איכות מיוחדת שהטביעה חותמה על דור שלם - שגדל והתחנך בתוכה. השפעה מכרעת הייתה ל-"זרם העובדים בחינוך" אשר מגיל צעיר שקד להקנות לילדים חינוך פועלי, חקלאי, חלוצי - חינוך עברי וציוני. היה תאום ושתוף פעולה בין "בית-הספר" ותנועת "הנוער העובד" שפעלה במקום. רבים רבים מהחניכים יצאו להכשרות ולקיבוצים.

החל מהעשור הראשון לקיום השכונה החלו השפעות עירוניות עליה ואנשיה. הם סטו מהיסודות שהניחו בזמן היווסדה. סופו של תהליך - מועצה מקומית גבעתיים;. ו-השכונה בתוכה, ואחר-כך העיר - גבעתיים.

מכתב נתן לחוה - מירושלים לכפר יחזקאל - טרם עליה לשכונת בורוכוב

יום שני ט"ז סיון תרפ"ב - 1922 - ירושלים

שלום לך חוה-לה, הילדים וכל המשפחה

קיבלתי אתמול את מכתבך. אני שבע רצון מכך שבריאותכם בסדר. צר לי שה"פסימיזם" שלך ושל אחי יצחק הוא ללא תקנה. מאין יבוא עזרי! למרות זאת, אני נשאר בדעותי ובאמונתי כי הדברים ייפתרו והכל יסתדר. ביתנו בשכונה ייבנה - הקיץ. מה שחשוב, שאני עושה ככל יכולתי למען משפחתי ואשמור עליך כבבת עיני.
אלה הן הצעותי:
ביום שישי אגיע ל"כפר יחזקאל". ביום ראשון תסעי איתי ועם יוסיק ל"ירושלים" לפחות למשך חודש ימים. שרה-לה תשאר בבית. כעבור תקופה קצרה, אחי יצחק - יצטרך לנסוע ל"שכונת בורוכוב" ולהשגיח על בנית הבית. את תכנית הבית הכללית אראה לך בשבת ונוכל לדון ולסכם בדבר פרטים שונים. שתי הבנות של אחי - יעברו ל"ירושלים" וילמדו שם מקצוע ועבודות. אני מאמין שאולי בעוד חודשיים נעבור לביתנו בשכונה. בטוחני שהשלד והגג יהיו גמורים. חלונות, דלתות וריצפה ייעשו אחר כך.
המיטות ששלחו לנו מ"ורשא" הגיעו כבר לנמל "יפו". יש סיכוי גם שעד שבת אקבל את רשיון העליה לארץ עבור אחותך - פרודיל.

שלום לכולכם ונשיקות רבות
ליוסיק, שרה-לה וליהודית
שלום לאמא וכל בני הבית
שלכם נתן

מכתב מחוה לנתן - משכונת בורוכוב לירושלים - ספטמבר 1922

ספטמבר 1922
סוף אלול תרפ"ב
יום רביעי ערב - שכונת בורכוב

יקירי!
כל השבוע לא הייתה לי אפשרות לכתוב לך בתחילת השבוע, היינו עסוקים עד מאוד. וגם הרגשתי לא טוב: כאב הגרון, היה חום יומיים, נוסף לזה כאבי ה"פנדציט". עכשיו-הוטב והחום ירד.
הילדים- בריאים ושמחים. יוסיק- משמח את כל הבית ונחמד שאין דוגמתו. חבל שאינו נרדם מהר בערב כי העיסוק איתו מעייף מאוד.
בבית- יש קצת חדשות משמחות: שמעון- גמר לסדר את הזגוגית לפתח התנור, אני מקווה שלקראת שבת נאפה בו גם עוגות. אני צריכה לשלם לו 2 פונט- וזה בזול, מפני שהאחרים רצו 5 פונט. לבסוף, סדור כל פתח התנור עולה כ-17 פונט. המרפסת- כבר מוכנה.
לדעתי עבודת הנגרות לא כל כך מוצלחת. השקיעו בזה 5 ימי עבודה ניקו את הגג והמרזבים, כעת אפשר לעשות סדר וניקיון סביב הבית.
היום פתחתי חריצים בשביל 3 ערוגות לירקות. בחרתי את השטח הנמוך ביותר קרוב למגרש ליפשיץ כדי שיהיו שם יותר מים. אבל דווקא היום לא הגיעו אלינו מים-ולא יכולתי להשקות. אם אספיק אבדוק עוד הערב איזה זרעים יש לנו. אני מעוניינת לזרוע- תרד, גזר וצנונית. בהזדמנות שעבדתי למטה- דיברתי עם ליפשיץ בנוגע ללול שלנו ו"שובך היונים". הוא הציע הצעות. אשנה את צורת הלול לפי המלצותיו.
ממכתבי זה, אני נשמעת כבת-חיל, אולם מראה פני ירוד ואינו טוב ביותר. לא קל לאישה עם ילדים קטנים כשהאבא עובד בחוץ ובערבים לא בבית. בייחוד קשה בלילות וכשלא נמצאים בקו הבריאות. זהו, הקטנים דורשים את שלהם.
שכבתי השבוע- מזיעה עם כאב גרון וחששתי כל הזמן שאדביק ב"משהו" את הילדים, בכל זאת כנראה מלך טוב שומר ועוזר.
עכשיו, אספר לך קצת על האווירה הכללית בבית.
חנה - לא התאפקה והתפרצה אתמול בטענות ומענות. כי כל ההוצאות הגדולות הן שלנו ובגללנו וכאשר הם יגורו ויחיו בנפרד - ההוצאות החודשיות שלהם תהיינה לא יותר מ-8 פונט והכסף הנותר עבור בית או דירה.
איציק - עסוק בעבודתו ב"חיפה" ולא יוכל לבוא לשכונה, אולי רק בשבתות. השיגו לו חדר גדול. בתקופה ראשונה שתי הבנות - בומה וצפורקה יגורו איתו. נשארות איתנו חנה ויהודיתקה.
בסיכום - השבוע ישנן הרבה הוצאות: מרפסת - לנגר, תנור - לשמעון, שילמתי להם את רוב הסכום וחלק אשלים אחרי שבת. לקנות, אני קונה את הכי הכרחי.
הו, יוסיק כבר קם לאכול ואני מוכרחה לסיים את מכתבי.

שלום רב ונשיקות מכולנו
שלך חוה, שרקה ויוסיק

מכתב נתן לחוה - כאשר נסעה לנתוח לאירופה - יולי 1923

ט"ו באב תרס"ג 28.7.1923 - ירושלים
שלום לך חביבתי חוה-לה

החלטתי לכתוב לך מכתב היום מכמה טעמים: יש לי הזמן לכתוב: - לא נסעתי הביתה- ועוד יותר - אני מתגעגע גם אליך, גם לילדים ונימצא במצב רוח לא ביותר. הַרגשתי, כי בכותבי מכתב זה יחלוף מצב-הרוח והכול יבוא על מקומו בשלום.
את מטיילת ודאי עכשיו על סיפון האוניה בה את נוסעת ונהנית מיפי הטבע, הים, וכל אשר סביב. חושבת לודאי אודותינו: מה עושים שרקה ויוסיק, היכן אנכי ועוד כמה וכמה מחשבות כאלה.
אני בירושלים, מעלה זיכרונות על ימים עברו. – מה היה לפני 6 שנים ביום זה?- יום חתונתנו. זוכרת אַת חביבה אֶת יום ט"ו באב שנת תרע"ח. בדיוק בשעה זו שאני כותב לך, נסענו ל"טבריה" - להתחתן. מה עוד מזכיר לנו יום זה? - כי מלאו לי 36 שנים. מיום זה אתחיל לחשוב על השנה ה-37. כן, חוהלה, מעט מאוד הספקתי בחיים וכבר שנת השלושים ושבע. מי יודע מה עומד לפנינו? מעניין, אם באותו זמן עוברים במחשבותיך אותם הדברים, ואותן השנים על כל מאורעותיהם. – חושבני שכן, מפני שמחשבות דומות - לשנינו.
יש להניח כי בעוד שבוע תדעי פרטים בקשר לניתוח - אשר בטוחני שיצליח. בדמיוני אני רואה אותך כבר אחריו, כש-שחוק מרחף על שפתייך - כפי שהורגלתי לראותך מתמיד. נעשה הכול שתהיי אח"כ ב"בית הבראה" או "החלמה".
בשבת הבאה, אהיה בבית. אנשק לילדינו מנה אפיים: פעם בשבילי ובפעם בשבילך. פרודיל, תיתן לי את הכתובות של אביך ושל אחותך אטל - ואשלח להם מכתבים. אני מצפה לגלויות ממך: ראשונה - מ"אלכסנדריה" ואח"כ מ"טריאסט" או "וינא". ודאי כתבת על אשר התרחש ועבר עליך.

שלום רב ונשיקות מכולנו
שלך נתן, שרקה ויוסיק

מכתב חוה לארץ – בעת שביקרה את אביה ומחוז ילדותה - אוקטובר 1923

צ'רנוביץ - 12.10.1923
שלום רב לכם יקירי!

הגעתי לצ'רנוביץ לפני שלשה ימים. הנסיעה הנה מ"וינה" לא הייתה קלה ונמשכה למעלה מיומיים. עברתי דרך "בוקרסט" הבירה וסיירתי בה עם "חשמלית", אחר כך המשכתי ברכבת ובתחנה חיכו לי אחיותיי.
הפגישה עם אבי הייתה נרגשת מאוד. לפני עשר שנים עזבתי את הבית בחיפזון, ללא רשות - וכעת התקבלתי בברכות ושמחה גדולה. רוב קרובי המשפחה גרים בסביבה והם באו לראותני ולברכני.
כמובן שגם אנכי נרגשת מאוד. לא חלמתי שאבוא ואבקר במחוז ילדותי ובית הורי. אני מתכוננת לבקר בעיר הולדתי "חוטין".
לפי המתוכנן לא אהיה כאן יותר מחודש. אבל הס מלומר זאת בקול רם, כי חושבים שאשאר יותר. לא ספרתי להם שאני בהריון והם טרם הרגישו בזה.
אני מרגישה טוב, אין לי כאבים וכאילו לא סבלתי מעולם "כאבי כליות". כשאני מסתכלת בראי נראים פני לבנים לעומת הגוון השזוף הרגיל. ללא ספק הבראתי ואחיותיי טוענות שעוד נעשיתי יפהפייה. קניתי שמלת צמר כחולה כי לא ייתכן להישאר בלי שמלה להחלפה. נשארו לי רק 3 לירות אנגליות. בדעתי, לקנות בד "פלנל", כדי לתפור ממנו בגדים לילדים שלנו.
אבי - מוסר לכם שלום חם. הוא נתן לי מתנה כמזכרת: 3 כפות כסף ושש כפיות כסף ועליהן חרוטים בראשי תיבות שמות בני המשפחה.
אני מתגעגעת מאוד מאוד ועושה את כל הדרוש כדי לשוב מהר.

הרבה נשיקות חמות חמות לך ולילדים.

שלך לנצח
חוה

גינת הירקות בשכונת העובדים - נתן חרובי

באקלים ארצנו, בייחוד באזור השרון שעל שפת הים, צריך גן הירקות לתפוס את החלק הגדול ביותר של המגרש בשכונת העובדים. הגן יספיק ירקות לצרכי הבית במשך כל השנה, עונה עונה והירק שלה , והוא יקמץ למשפחה העובדת חלק הגון מהוצאות הבית.
יש מיני ירקות שאפשר לגדלם במשך כל השנה ולקבל מהם יבולים טובים. צנון, צנונית, גזר, סלק, עגבניות וחצילים - אפשר לגדל 9-8 חודשים בשנה; כרוב ומלפפונים - פעמיים בשנה; בצל ושום, קטניות שונות - אפשר להכין לכל השנה. וכן יתר מיני הירקות לעונותיהם. ולא עוד אלא שהמשפחה בשכונה יכולה לגדל ירקות גם למכירה בשוק.
אולם בבואנו לייסד שכונה לפועלי העיר, שברובם הנם מחוסרי ניסיון חקלאי, עלינו ליצור קודם כל את התנאים המוקדמים להצלחת המפעל, לכל יוציאו המתיישבים את מרצם ועבודתם לריק. התנאים המוקדמים הם:

1. אדמה מגודרה ונקייה מיבלית;
2. השקאה מספיקה;
3. הדרכה מקצועית מתמידה;
4. ארגון מכירת עודף התוצרת.

בתנאים הללו יוכלו בלי ספק גם פועלי העיר להפוך את מגרשם לגינת ירק טובה.
מהו השטח שמשפחה בינונית יכולה לעבד?
העובד נמצא בעבודה בעיר בערך 8 שעות, ובהוספת זמן הצהרים וזמן הנסיעה למקום העבודה וחזרה - כ-10 שעות ביחד מחוץ למשקו. נשאר לו עוד מחוץ לשעות המנוחה די זמן לעבד את הגנה, ובייחוד בימות הקיץ. באים בחשבון גם התקופות, שאין בהן לפועל העירוני 6 ימי עבודה בשבוע - כל ימי הבטלה האלה ימסרו למשק, ויצא ההפסד בשכר.
מגרשו של חבר שכונת העובדים, שיש לו עבודה פחות או יותר קבועה בעיר, צריך שיהיה בערך בן 1/2 2 דונם , מהם 1/2 דונם לחצר בשביל הבית, הרפת והלול, ושני הדונמים - חלק למטע בננות וגפנים, וחלק לעצי-פרי שונים במרחקים גדולים, והרוח שביניהם לגדול ירקות. שיטה זו של גידול ירקות בין עצים נהוגה בדמשק וסביבותיה, וכן גם בגנים של בירות וסביבותיה, בכל מקום שיש מים להשקאה. אין שם גן עצי פרי שאין מגדלים בין עציו ירקות או אספסת. שיטה זו אפשר להנהיג גם בארצנו. שמש לא תחסר לירקות גם בין העצים.
חבר השכונה ירכוש לו לכל הפחות פרה אחת פשוטה ויגדל כ-50 עופות במשך השנה. מלבד ברכת החלב והביצים, יתנו אלה את הזבל, שבלעדיו אין לדבר על גן נותן יבול.
לא נגזים אם נניח, כי אפשר לקמץ כ-150 גרוש מהוצאות הבית לחודש, אם הגינה תגדל מיני ירקות במשך כל השנה, באופן קבוע, שיאכלו רעננים וגם כבושים. קמוץ זה עולה להכנסת 5 ימי עבודה בחודש, והוא עלול למלא במקצת את חוסר העבודה. 150 ג"מ הם 1/5 מהכנסת העובד לחודש (25 יום * 30 גר"מ).
להספקה עצמית מספיק שטח של 2/4 דונם ירקות בעבודה אינטנסיבית, כאשר הוכח מהניסיון*). על יתר הקרקע יגדל חבר השכונה ירקות למכירה (ודאי תסודר גם מכירת ירקות בחוץ-לארץ - ואז תהיה המכירה של תוצרת הירקות בטוחה יותר).
דונם ירקות עלול להכניס בעבודה אינטנסיבית כ-20 לי"מ ברוטו. לדוגמא: על דונם אחד אפשר לגדל לכל הפחות 2000 שתילים כרובית בעבודה אינטנסיבית ובעבוד יד. אם נחשב שבאופן בינוני יהיה משקל כל ראשי כרובית רק קילוגרם אחד - וזהו בעבוד-יד למטה מהמינימום - והכרובית תימכר בגרוש אחד הקילוגרם, הרי תגיע הכנסת דונם הכרובית ל-20 לי"מ ברוטו. טול מזה 5 לי"מ הוצאות (זריעה, זבל חימי, חרישה והשקאה) והרי הכנסה-נטו של 15 לי"מ מדונם במשך 5 חודשי עבודה, מאוגוסט, מועד שתילת הכרובית, ועד סוף דצמבר זמן האסיף, כעבור חודש, בפברואר, יש לזרוע על שטח זה מלפפונים, ולאחריהם, בערך מחצי יוני, זורעים שעועית או מיני ירק אחרים, בהתאם למחזור הזרעים.
.... למאמר המלא לחץ כאן

בעיית המים בשכונת בורוכוב

בעיית המים העיקה על השכונה ומים רבים. שכונת בורוכוב על שני חלקיה חייבת הייתה לחיות על חסדיהן של עיר גנים ושל נחלת יצחק.
כל המאמצים להשיג הלוואות ועזרה מהמוסדות הלאומיים וההסתדרותיים לא הועילו, ובלית ברירה נגשה השכונה לפתור את בעיית המים בכוחות עצמה. בשנת 1926 נחפרת הבאר הראשונה.

מכונות הורכבו, הצינורות חוברו לבריכה ואופשרה אספקת המים העצמית של השכונה וחוסלה ההזדקקות לחסדי הישובים הסמוכים. משום כך הפך החמשה עשר בשבט של שנת תרפ"ח לחגיגה רבת משמעות לשכונה. בחוזר שהוצא על ידי הועד לקראת חג הנטיעות סופר: "השנה הזו היא הראשונה בחיי השכונה שאנו יכולים לגשת לסידור הנטיעה הציבורית מבלי שנחשוש, שהנטעים יתייבשו בקיץ מחוסר מים. סוף סוף הוסרה כבר המניעה העיקרית שהכשילה במשך כל שנות קיומנו כל התחלה של שיפור השכונה".

מעוראות תרפ"ט בשכונת בורוכוב | מאת יעקב פ.

ההגנה הגושית
עם פרוץ מאורעות תרפ"ט מנינו כ-120-100 איש, שהיה עלי לחלקם לגבולות הגוש.

המטה - בבית אייזן בשכ' ברוכוב. הקשר בין העמדות למטה ע"י רצים. השמירה - ע"י זוג שומרים , שני חברים שהיו עוברים מנקודה אחת לשנייה. הוצאנו גם אנשים לגבעות.

כל כדור, כל אקדח ישן-נושן, נחשבו לזהב, לאוצר. היו שם רובי-בדואים מזוהמים וללא סלילים, והיינו משפשפים אותם ומצחצחים אותם באהבה רבה, וכי דבר קל הוא לטפל בנשק? למדנו להבחין ב"כלים", לפרקם, להרכיבם, למיינם וכו'. אני זוכר את פגישתנו הראשונה עם ה"שוורצלוזה" היחידה וחשבנוה לאוצר יקר. הייתה זו המכונה היחידה, האהובה, בת-הטיפוחים שלנו. וכמה התגאינו בעובדה שיש לנו מכונת-ירייה! החזקנוה בסתר ובמחשכים. במאורעות 1929 זכתה לראות אור, כשהוצאנוה לפסגת הגבעה בשעת התקפה על שכ' מונטיפיורי.
אייזק (יהושע אשל) גר אז בשכונה, כשהקימונו אצל אייזן את הריכוז של אזרחים, יוצאי צבאות שונים - בא גם אייזק והתייצב בפני חרובי ואמר, שיש לו מאוזר עם 50 כדור. נתן חרובי בא אלי והודיע לי על כך, ומאחר שהשעה דחקה צירפנוהו לשמירה. ומשנודע לי שהוא מכיר את המכונה - דבר שאצלנו נחשב ליקר-מציאות, מיניתיו למפקד הקבוצה ה"מעופפת" ששוכנה בבית יהודה בית-הלחמי וברשותה הייתה מכונת ירייה.
תפקיד "הקבוצה המעופפת" היה לחוש לעזרה, במקרה הצורך, למקום הסכנה. ברשותה היה הנשק הכבד. מקרה-התנפלות יחידי היה על שכ' מונטיפיורי וה"מעופפת" יצאה לשם עם מכונת הירייה. אבל בטרם התחילו לפעול, באו האנגלים והם אנוסים היו להסתלק.

הקמת הסניף של הנוער העובד

הייתה קיימת אז בהסתדרות הנוער העובד חטיבה בשם "צופים עובדים". זו עבדה לפי שיטות צופיות, אשר נראו לי מתאימות לילדים.

עם גידול השכונה התפתחה גם תנועת הנוער העובד במקום. נוסדו קבוצות נוספות אשר טופחו לא רק ע"י מדריכים, אשר נשלחו מתל-אביב אלא גם ע"י השכבה הקשישה אשר גדלה במקום. הם נחשבו כחלק מסניף ת"א והיו נוהגים לנסוע לת"א לכל הופעה ציבורית של הסניף. אולם במשך הזמן הוחלט על קיום סניף עצמאי במקום וביזמת קבוצת חברות-אמהות הוקם צריף-מועדון בשבילם. השיטה הצופית חוסלה בינתיים, לפי החלטה עקרונית של ועידת התנועה, אולם במקום התבססו שיטות עבודה מותאמות לתנאי המקום והסניף התפתח ושגשג. הוא נעשה אחד הסניפים החשובים של הסתדרות הנוער העובד לפי היקפו ולפי היקף ההגשמה של ערכי התנועה.

בית הספר בשכונת בורוכוב

תוך מאבק זה, בשנה זו ובשנים לאחריה התגבש אפיו המיוחד של בית ספר שכונת ברוכוב, אשר הקנה לו במשך השנים שם טוב בסביבתו ובארץ. בי"ס של זרם העובדים ושל שכונת העובדים גילה נאמנות ועקביות רבה לגבי המגמה הרעיונית-הרוחנית של החינוך. אשר לשיטות עבודתי היא הייתה שונה במידה רה מבתיה"ס האחרים של זרם העובדים בעיר. החינוך הועמד כאן בעיקרו על הלימודים המסודרים ועל טיפוח חיי נפש בלימודים ובאווירה הכללית של ביה"ס. ובאותה מידה שביה"ס טיפח יחסים חברתיים בין המורים והתלמידים וביטוי חפשי של התלמידים בשעות הפנאי, הקפיד הוא על קיום משמעת וסדר בשטח הלימודים ובכל תחום שהיה באחריותו. בשלב מאוחר יותר - עם בואו של יצחק שוייגר - טופח הצד האמוציונאלי-החוויתי והנאמנותי בחגיגות ביה"ס , אשר הפכו גורם מחנך בביה"ס וגורם תרבותי- רעיוני בחיי הצבור. עם בואו של נשר גובשו חגיגות אלו במסגרת ארגונית ופדגוגית משוכללת ומיד ניתנה להן תנופה רחבה וגילויים רבי ביטוי.

בנינו של ביה"ס נמשך זמן לא מועט והוא הושלם בתרצ"ד. לגבי מושגי הזמן ההוא זה היה בנין "גדול ומפואר". אולם עוד טרם הושלם ונחנך גדל מספר הילדים עקב ההתנחלות הנמרצת בסביבה. נפתחו כיתות מקבילות, גדלו הכיתות הקיימות ושוב לא הספיק הבניין לצרכי הקליטה החינוכית. שוב נשכרו חדרים בבתים סמוכים וגם רחוקים.

1932 - 1952 - עם קום המדינה
20 שנה הייתי חבר בעל מניות ומנהלה של חברת “בורסה” ששוקה תוצרת מהסקטור הפרטי. השתדלתי להוכיח שגם במסחר הפרטי אפשר להיות הוגנים. קיימתי משך כל התקופה מגע עם מוסדות צבוריים ולאומיים, לשם תאום ומניעת ניגוד אינטרסים בעניני שווק. תחילה בעת ממשלת המנדט ואחרי כן במדינתנו. ברבות השנים כאשר נוכחתי כי הנהלת “בורסה” סוטה מקו זה ועושה כעולה על רוחה – עזבתי את החברה.

נתקבלתי לעבודה חלקית בחברת “טנא” – כיועץ ומדריך לעיניני שווק, בפרט במחלקת הפרי.

ארבעת ילדי גדלו לתפארת ונשאו בתקופת השנים 1943 – 1957. החל משנת 1944 נולדו למשפחתנו 9 נכדים שהם 5 בנים ו- 4 בנות. בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה נחוג בר מצוה ראשון של נכד. היש סיפוק גדול מזה אחר תקופת השנים המיגעת?

מעט בואי לשכונת בורוכוב, שתפתי עצמי בפעולה צבורית ובהנהלת מוסדות השכונה. בשלושת השנים הראשונות הייתי בועד השכונה. לאחר מכן נתתי את ידי לארגון ונהול מפעלים שקמו: הצרכניה, “מסעד” (קופת חברים להלואות), משפט חברים, סיוע למלוות שונים. שעיתי רבות למען הגנת המקום והסביבה. השכונה בראשיתה היתה חשופה בגבולותיה, ובכל עת פרעות ואי שקט – התגייסנו להגן. בפרוץ מלחמת העולם השניה מינתה אותי ועדת ה”הגנה” במקום לרכז את פעולות הגיוס ולשקוד במיוחד שלא תהא השתמטות.

אני ורעייתי הקימונו ליד “בנק הפועלים” המקומי – קרן הלוואות לתלמידים – מחוסרי אמצעים הנקראת על שמנו.

בשנים האחרונות אני ממשיך בועדה צבורית של מס הכנסה, בהנהלת קופה להלוואות קונסטרוקטיביות, חלק ניכר מזמני הפנוי הוא קודש לטפוח “מועדון ותיקים” בגבעתיים. ואחרון אחרון – יזמתי הקמת בית אבות בגבעתיים – מפעל גדול העומד על סף הגשמתו.

למסמך המלא...