נתן - נולד בשנת 1887 בכפר קטן ברוסיה. בהיותו בן 5 שנים גורשה המשפחה מהכפר. העמיסו אותם עם מיטלטליהם על רפסודה ששטה לעברו השני של הנהר. בערב שבת הגיעו לעיירה פאהוסט. פסיה - אימו של נתן, הייתה אישה חכמה וחרוצה מאין כמוה. היא ניגשה ל"פריץ", שכנעה אותו שתוכל להיות עזר רב לתושבי המקום - וביקשה עזרה בבניין בקתת עצים - למשפחה.

ואכן, האם פסיה לא הכזיבה. תוך תקופה קצרה, הפכה להיות "אם הסביבה": בהדרכה, יעוץ, ריפוי, שידוך ותיווך הדדי. פרנסת המשפחה הייתה מחכירת שטחים וגידול ירקות עליהם. כמו כן קניית פרי מוקדמת על העצים - לפי הערכת יבול מראש, קטיפת הפרי ומכירתו. נתן - למד בילדותו בישיבה עד גיל 15 בעיר פינסק. קרא ספרים ונדלק לרעיון הציוני-סוציאליסטי. בית המשפחה הפך למועדון נוער ציוני ומרכז לפעולה של "ההגנה עצמית" - בסביבה. אחר כך עבר נתן לעיר אודסה ועבד בחנות מכולת גדולה. בתקופה זו החליט לעלות לארץ ישראל.

משהגיע מועד התגייסותו לצבא הרוסי, שב לעיירה והתגייס לחיל הפרשים. יחד עם זה תכנן בחשאי עם מספר בני משפחה מבצע עריקה מהצבא הרוסי - ובריחה דרך הגבול הרוסי כדי להגיע לארץ ישראל. היה מידע שקיים נוהג - שלאחר תקופת הטירונות שולחים את יחידות חיל הפרשים לשרת בגבול המזרח הרחוק.

המבצע היה מושלם ותוכנן בפרטי פרטים. ידעו עליו וטיפלו בזה רק שניים שלושה מבני המשפחה. הסודיות מוחלטת, כי הניחו שהצבא ייעשה חיפושים וילחץ על המשפחה לגלות היכן מסתתר בנם.
כאשר יחידת חיל הפרשים חיכתה בתחנה לרכבת שתסיעה אותם לגבול הרוסי. הגיע לשער התחנה אחד מקרובי המשפחה, מזוודה בידו ובה בגדים אזרחיים. נתן- חיכה לו בקרבת מקום והשניים נכנסו לשרותים. שם נפרד ממדי הצבא, יצא מתחנת הרכבת לבוש אזרחית והלך בעקבות קרוב משפחה לחדר של אחד האיכרים. כאן הוכן מחבוא מיוחד ובו אוכל ומשקה בתוך מרתף מלא תפוחי אדמה.
אחר מספר ימים, כאשר פסקו החיפושים אחר נתן והשלטונות לא יכלו להאשים את המשפחה בהסתרתו, צרפו אותו לקבוצת אנשים. בעזרת מבריחי גבולות עבר איתם מרוסיה דרך הונגריה, אוסטריה עד נמל טריאסט - בגבול יגוסלביה איטליה. סכום הכסף שנישאר לנתן, הספיק לקניית כרטיס לאוניית משא שנסעה תחילה למצרים לנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד ומשם צריכה הייתה להגיע לנמל יפו. באניה זו עבד נתן בסבלות וכלכלתו: לחם שחור ודגים מלוחים.

בנמל יפו הייתה סערה חזקה ורק 3 אנשים הסכימו להסתכן ולהגיע בסירה לחוף. נתן קיווה שבדרך זו יוכל להתחמק מביקורת בחוף. אולם בכל זאת עצרו אותו כיוון שלא היו לו שום תעודות. שני שוטרים טורקיים שמעו שדיבר רוסית לכן לקחו אותו לבנין הקונסול הרוסי- לחקירה.
נתמזל מזלו ובאולם ההמתנה פרצה קטטה בין הממתינים, השוטרים התערבו- ונתן ניצל את המצב והסתלק מהמקום. רץ לרחובות צדדיים וראה בסופם- פרדסים. הוא נכנס לפרדס, השתדל למצוא דרך כדי ללכת בה בניחותא ולא ייראה כמסתתר. כשהגיע לדרך ראה לפניו שלט בשפה רוסית: חדר ומחסן עצים.
נתן החל לקוות כי יתכן שהמחסן שייך ליהודי ואמנם בעל המחסן שפגש נראה כיהודי. הוא פנה אליו תחילה ברוסית וכאשר התברר שיודע אידיש, אמר לו כי הוא יהודי, עולה חדש - ומבקש עבודה בסבלות. בעל המחסן צחק וטען שזו עבודה קשה ועובדים בה רק ערבים, אבל הסכים לנסותו. בשכרו הראשון השיג נתן פיתה וזיתים. תפוזים, יכל לקטוף מן העצים. בגמר העבודה חיכה בקרבת מקום, בערב חזר למחסן לישון והתכסה בשקים. אחר מספר ימים כשבעל המחסן נוכח שיש לו פועל חרוץ שוחח איתו - נתן בגילוי לב וסיפר לו את סיפורו. בעל המחסן שלח אותו עם אחד הפועלים למלון החלוצי המפורסם בימים ההם: מלון חיים ברוך.
למרות שנתן הציג עצמו בשם בדוי, אמר לו בעל המלון, כי שוטרים חיפשו מספר פעמים דמות הדומה לו. הוא הבטיח לעזור באוכל ושינה וכן גם במציאת עבודה מחוץ למקום. באחד הימים התארח במלון איכר מ"מסחה" (כפר תבור כיום) איכר זה שקנה ביפו זוג פרדות, הסכים לקבל את נתן לעבודה במשקו-לאחר ששמע על ניסיונו החקלאי בגולה. השניים- רכבו יחדיו על פרדות ה"גלילה", במשך 4 ימים. בלילה ראשון - חנו בחדרה, בשני - בזכרון יעקב ובשלישי - בחיפה.
מקום מגורי נתן ב"מסחה" היה באורווה עם הפרדות וכך נעשה לראשונה פועל חקלאי בארץ ישראל.