המשרד המאוחד (ראה מסמכים)
שלושה שבועות לאחר ועידת היסוד נערכה המועצה הראשונה של הסתדרות העובדים. היא קבעה את תפקידו של המשרד לעבודות ציבוריות: "להוציא לפועל על-ידי קבוצות פועלים וגדודי עבודה עבודות גדולות, בעלות ערך לאומי וציבורי, בהנהלה עצמית של העובדים". להנהלת המשרד נבחרו דב הוז, נתן חרובי, נחום טברסקי, דוד סברדלוב וישראל שוחט.
ארבעה כבישים היו בהשגחתו של המשרד, ומנהליו החלו לחפש אחרי עבודות חדשות: חפירת תעלות ביבנה, בדרום; שפיכת סוללה של מסילת -הברזל מראש-העין לפתח-תקוה לצרכי הובלת הדרים – מתנת הברון רוטשילד לאם המושבות; בניית ענף מסילת-ברזל מלוד לצריפין; כביש קטן בכרמל וכביש קטן בזכרון-יעקב.
בישיבה שניה של המשרד, בכ"ב בטבת תרפ"א, משתתפים גרפינקל, בא-כוח המרכז החקלאי ששמו לא צוין, מאיר רוטנברג ו אליאש מועד הצירים: "הוחלט, כי המשרד לעבודות ציבוריות מצרף את דוקטור אליאש בתור בא-כוח ועד הצירים. מקום המשרד המרכז את כל העניינים – חיפה; היחסים עם הממשלה – אליאש והוז; עניני העבודה – חרובי וסברדלוב; עניני הכספים והחשבונות – טברסקי, שהוא גם מנהל הסניף ביפ";. הישיבה הוקדשה לנעלים: המשרד קנה כמות גדולה של נעלים משיירי הצבא בשביל פועלי הכבישים. מחיר הזוג – 30 גרוש. אפשר לשלם את התמורה בשני שיעורים.
כחדשים וחצי לאחר הקמת ההסתדרות נערכה בחיפה מועצה ראשונה של פועלי הכבישים. במועצה השתתפו 23 צירים, שייצגו 1,850 פועלים.

נשלח ע"י נתן חרובי למרכז לעבודות צבוריות ובנין – מנהל משרד לעבודות ציבוריות בירושלים, 14.9.25 (ראה מסמכים)
ירושלים ד' תשרי תרפ"ד
למרכז לעבודות צבוריות ובנין
כ א ן.
==================
ח.נ.,
שמח אני מאוד שאפשר לי להודיעכם, כי שאלת המחצבה המרכזית מצאה את פתרונה. אחרי חקירות ודרישות רציניות מצאו שעל אדמת קרן הקיימת הנקראת בשם אמוס, בירושלים, על יד הרכבת מול תלפיות, אפשר לפתוח ולסדר מחצבות גדולות וסדור רחב של עבודה. ואלה הם הדברים החיובים במקום זה:

1. השטח. השטח הוא בערך 25 דונם היורד עד פסי הרכבת מדרון הגון, מקום נוח מאוד לכל מיני סדורים, סדור מכונות, הכנסת פסי הרכבת וכדומה. יש גם מחצבות פתוחות, שאפשר תיכף לגשת לחציבה, אפשר להגיד בבטחון שהמחצבות הן עמוקות מאוד לפי דברי המומחים.
2. האבן. האבן היא מהמין היוצא מן הכלל של אבני ירושלים "מזי יהודי", יש אדמדמה, אפורה, נוח וטוב לחצוב ולכל מיני סתות האבן מתאימה לכל מיני בנין וכל מיני קשוטים למדרגות, לבטון, לכבישים, לסיד.
3. המקום והסביבה. המחצבה נמצאת למעלה מפסי הרכבת במרחק לערך של ½1 קילומטר מתחנת ירושלים לצד השמאלי, ובערך כ-800 מטר מתלפיות, דרך עגלה מקשרת את המחצבה עם תלפיות. כמו כן 300 מטר פסים יצטרכו לקשר את המחצבה לפסי הרכבת ובלי כל הוצאות מיותרות, כמו חפירות גדולות או מלואים. צנור המים המרכזי המביא מים לירושלים עובר 80 מטר למעלה מהמחצבה.
4. יש על המקום ובסביבה על אדמה קרן-הקיימת וחברת הכשרת היישוב אבני לקט, שבאמצעות ק דקובים שאפשר להביא הרבה מאוד אבנים בשביל מכונת החצץ, בזמן הראשון עד שהחציבה תתרחב ותתפתח.
5. בדרך כלל אפשר במקום זה לסדר חרשת גדולה כמו:
1. כל מיני אבנים לבנין.
2. סדור מכונת חצץ.
3. בית חרשת מלמיה לבלוקים, לבנים, מרצפות ועוד.
4. כבשן לסיד.

אם הקומפרסור יעבוד כל היום, יכול הוא להספיק לתת אבנים בשביל כל הנ "ל. אם אפילו לא נדבר על דבר הוספת מכונות כמו מכונה לסתות ולנסירה אלא במכונות שלנו, בקומפרסור, וסתות בידיים נוכל להמציא אבנים לתלפיות, לעיר ולרטיסבון, במחיר לא יותר יקר כמו בשוק הערבי. נוכל גם לשלוח אבנים חוץ מירושלים, אם יהיה צורך בהן, אחרי שלא תעלה לנו הובלה לרכבת ושימענו במחצבה בקרונות. כמו כן סדור המכונה לחצץ במקום ההוא, בסביבה יש הרבה אבני לקט, שהם יעלו 10-15 עד פי המכונה במקום 25 שעלו עד עכשיו, ו- 5- 10 עד הקרון במקום 40 גרוש עד עכשיו. זה ייתן אפשרות להמציא חצץ ליפו במחיר השוק של יפו וברצון יקבלו את החצץ שלנו, אחרי שהוא אבן ירושלים, שנית עבודת המכונה 2- 3 סנטים נקי זבלי חול. יתר החמר שיצא מהמכונה ישמש בשביל עבודתנו בירושלים, בתלפיות, רטיסבון ובעיר. ומה שיישאר לעשות מזה תוצרת ממלט כמו בלוקים, מרצפות, שלקנייתם מיפו היינו מוציאים הרבה כספים, נוכל עוד להרוויח את דמי ההובלה, מפני שגם ביפו בעלי החרשת קונים את החול וזיבזיב ולנו לא יעלה הרבה יותר ביוקר החמר הקטן מהמכונה. בטוח אני אחרי שיש גם מים על המקום נוכל להבין את כל התוצרת הנ"ל יותר בזול, כמו שעולה עם מביאים מיפו.
נוכל גם לסדר שם כבשן מודרני לסיד. בירושלים נסו כבר לסדר כבשן כזה והוא לא הצליח, אנו נוכל עכשיו להמנות מהשגיאות שכבר נעשו על ידי אחרים ולהעמיד כבשן חדש שיוכל להספיק מיד בשביל עבודתינו גם ביפו וגם בירושלים.
קשה עכשיו לבא במספרים ובתכנית עבודה ותקציב לכל הנ"ל, אסתפק רק לציין בערך את הסכומים הדרושים לעת - עתה להשקעה בסדור המחצבה הזאת עם כל המכונות המינימליות הדרושות:

200	לי"מ	סדור ענף הרכבת עם פלטפורמת עבודה בלי הפסים (זה תיתן הממשלה)
100	"	סדור ענף דקוביל
25	"	סדור ענף המים
500	"	כל המכונות בשביל מלטיה, מכונות יד.
400	"	כבשן עם מוטור קטן.
100	"	העברת מכונת החצץ וסדורה באופן יסודי
400	"	בנינים ברגות למכונות ולהרשת
100	"	הוצאות בלתי נראות מראש
--------------------
1,625	לי"מ

אפשר לסדר עוד יותר על מינימום ז.א. לא לסדר תיכף מלטיה וכבשן, ובה ירדו גם בנינים אחרים. זה יקטין על התקציב ב-900 לי"מ בערך ובמשך הזמן אפשר יהיה לרכש גם את המלטיה והכבשן. כמו כן לרכש מכונת פחות ומנוע גדול לכל המכונות יחד.
אין כל ספק שזאת ההצעה היותר נכונה וההזדמנות היותר מצוינת לרכישת המחצבה הזאת. דרושה רק התאמצות ידועה מהמרכז בכדי לקבל את השטח הנ"ל מהקרן - הקיימת.
אני מציע אחרי שיתחילו במו"מ וטרם שיקבלו את התשובה המוחלטת החיובית לעת עתה לגשת לחציבת אבנים עם 20-50 פועל ולהכין מעט אבנים שבטח נצטרך אותם בקרוב לתלפיות, מפני שיש שם מחצבות פתוחות שאפשר תיכף לגשת לחציבה.
על דבר תכנית עבודה אופן הצעת עבודה לפועל וכל יתר הסדורים נדון אחרי החלטה לגשת לעבודה. -
בברכת חבר ים
נח/הח

1927 - 1932
חמש שנים לערך נהלתי את מחלקת ביע”ף בתנובה תל אביב. נסעתי כמה פעמים למצרים עם תוצרת כגון: דבש, בננות, ענבים. אף הצלחתי בארגון הבחלת הבננות בקנה מידה ארצי (כולל הסקטור הפרטי).

משך כל תקופת העבודה בתנובה לא היו יחסי תקינים עם המנהל הכללי של תנובה אליעזר יפה ז”ל. מאז קונגרס י”ב בו הוחלט להקים מושב שני של “אחדות העבודה” כמקביל למושב “הפועל הצעיר” אשר הוא עמד בראשו – הוא נטר איבה כלפי ובקש לפרוע ממני את חשבונו. הפורקן לכך ניתן בועידת מפא”י הראשונה עת חברי “הפועל הצעיר” – תומכי אליעזר יפה הוו רוב במרכז “תנובה” וחברי “אחדות העבודה” זנחו את המערכה על עמדות מפתח אחרי האיחוד עמם.

אותו זמן נעדרתי מהארץ (נסעתי עם אחי ז”ל לפריז). בשובי מצאתי אוירה עכורה ביותר כנגדי מצד אנשי מרכז תנובה וגמלה בי ההחלטה – להתפטר.

בתחילת אפריל 1932 עזבתי לחלוטין את “תנובה” . בצעד זה נטשתי את שליחותי במוסדות ההסתדרות – שדה פעולה לו הקדשתי בקרוב ל- 25 שנות חיים.

בלב דואב רווי צער ואכזבה הלכתי. לא בגלל העדר כושר גופני או ארגוני, לא מאהבת בצע או מעילה באימון חלילה. אלא פשוטו כמשמעו: בשל שנאת חינם ונוקמנות אישית.

כמחאה על חוסר תגובה למסע ההתנכלות כלפי בחרתי לעסוק בשווק תוצרת של הסקטור הפרטי כעצמאי. לאחר מכן הקימותי עם משווקים נוספים את חברת “בורסה” לשווק תוצרת חקלאית. ועל זה נאמר: “יש ואדם מאבד חיי עולם – בשעה אחת”.

למסמך המלא...